מנהיג יהודי לעומת מנהיג מצרי

מנהיג יהודי לעומת מנהיג מצרי

בפרשתנו ובפרשות הקודמות מופיעות שתי דמויות של מנהיגים בעלי שתי תפיסות של מלוכה המנוגדות זו לזו: המנהיג הישראלי - מרע"ה, לעומת המנהיג המצרי - פרעה הרשע.

כאשר מתבוננים רואים, שישנה תפיסה שונה של ענין המנהיגות אצל שניהם, וכתוצאה משוני זה נובעים כל הבדלי ההתנהגות ביניהם.

מרע"ה דואג לאומה

א. על מרע"ה נאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר" (יג,יט). בעוד שכל ישראל עסוקים לשאול כלי כסף וכלי זהב מהשכנים המצריים על

פי ציווי ה', מרע"ה, בכבודו ובעצמו ללא שליחים, עסוק בצרכי הכלל, לקיים את השבועה שחויבו בה בני ישראל.

ב."ויסע משה את ישראל מים סוף" (טו,כב). וזו לשון רש"י "ויסע - הסיען בעל כרחן, שעטרו מצרים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף... והיו ישראל מוציאים אותם מהים... לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחן". בעוד שהעם עסוק בצרכיו, מרע"ה מתעסק אך ורק בצרכי הכלל ודואג לכך שבני ישראל יסעו.

בדרך אגב, נוסיף סינגור על בני ישראל. בני ישראל חשבו שגם על ידי ביזת הים הם מקיימים מצות ה' "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (יא,ב), ולכן היו עסוקים מאד בביזת הים.

ג. במלחמת עמלק כתוב "וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה" (יז,יב). וזו לשון רש"י "אבן - ולא ישב לו על כר וכסת, אמר ישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער".

התנהגותו של פרעה הרשע

לעומת מרע"ה, נצבת דמותו ההפוכה של פרעה הרשע. בפרשתנו יש פרט המלמד על הכלל: וזו לשון רש"י "ואת עמו לקח עמו - משכם בדברים, לקינו ונטלו ממוננו ושלחנום בואו עמי ואני לא אתנהג עמכם כשאר המלכים. דרך שאר מלכים עבדיו קודמין לו במלחמה ואני אקדים לפניכם... דרך שאר מלכים ליטול ביזה בראש כמו שיבחר אני אשוה עמכם בחלק שנאמר אחלק שלל" (יד,ו).

כלומר, בדרך כלל עבדיו של פרעה היו הולכים בראש והוא היה נוטל חלק בראש, ורק כאן לצרכיו שלו ויתר להם וניסה לפתות אותם בדברים.

זאת לעומת המנהיג הישראלי שעליו אמר מרע"ה "אשר יצא לפניהם" (במדבר כז,יז), וכתב על כך רש"י "לא כדרך מלכי האומות בימי קדם שהיו יושבים בבתיהם ומשלחין את חילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג... וכדרך שעשה יהושע... וכן בדוד... ".

דוגמא נוספת מופיעה בעשר המכות. בחלק מהמכות פרעה קרא למשה ואהרון וביקש מהם להפסיק את המכה, ובחלק אחר של המכות פרעה התגבר ולא ביקש מהם. מה ההבדל? כתוב במדרש (הובא ב"תורה שלמה") שבכל מכה שהיתה קשה לפרעה אישית והוא לא יכל להתגבר עליה, הוא ביקש ממשה ואהרון שיעצרו את המכה, ובכל מכה שלא פגעה בפרעה או שיכל להתגבר עליה אף על פי שעמו סבל ממנה קשות, הוא לא ביקש ממשה. פרעה חשב רק על עצמו, ולא התחשב בשאר העם והתיחס אליהם כאל עבדיו.

בפרשות הבאות ובשאר ספרי התורה ישנן דוגמאות רבות למסירות הנפש של מרע"ה למען עם ישראל, אבל רק בפרשות אלו מופיעות שתי הדמויות ההפוכות של המנהיגים, זו לעומת זו.

השקפות עולם שונות לגבי מהות המנהיגים

ביסוד ההבדלים עומדת השקפת עולם שונה. לפי התורה, המנהיג הוא כולו בשביל העם, לעומת מנהגם של עמי קדם, שכל העם היו נתינים של המלך והיו קיימים כדי לשרת אותו. מכיוון שהמנהיג הישראלי קיים בשביל העם הוא גם שואב את כל כוחו מהעם, כמו שחז"ל אמרו לגבי הנביאים (הובאו דבריהם בפירוש רש"י על ספר דברים ב,יז): "וידבר ה' אלי וגו' - אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה זו וידבר אלא ויאמר, ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתיחד עמו הדיבור בלשון חיבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל".

מרע"ה מלמד זאת את בני ישראל בפרשתנו

את הבנת מהותו של המנהיג בני ישראל לא הבינו בתחילה, ולכן כאשר היו להם טענות הם באו בתלונה כלפי משה ככתוב "וילנו העם על משה לאמר מה נשתה" (טו,כד), וכן בפרק ט"ז פסוק ב' "וילינו[וילונו קרי]כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר", בחשבם שהמנהיג והעם הם משני צדיו של המתרס. מרע"ה העמיד אותם על טעותם והסביר להם "את תלנתיכם על ה', ונחנו מה כי תלונו[תלינו קרי]עלינו... בשמע ה' את תלנתיכם אשר אתם מלינים עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על ה'" (טז,ז-ח).

מרע"ה הסביר להם שהוא נציגם לבקשות מלפני הקב"ה, והוא דורש רק שלומם וטובתם כמו שהקב"ה דורש שלומם וטובתם, הוא הסניגור שלהם.

מרע"ה אמר לבני ישראל "ונחנו מה", כלומר, אין אנו המנהיגים צד שלישי, אלא יש רק שני צדדים: הקב"ה ובני ישראל, כאשר המנהיגים הם רק שליחים של הקב"ה כדי לעזור לעם ולדאוג לו, ולכן אין להתלונן על המנהיג, אלא להתלונן בפניו, לדבר איתו כשליחו של הקב"ה הדואג לעם ישראל.

חז"ל אומרים "ראה הקב"ה שהצדיקים מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור [חילק אותם]". קורא הדורות מראש שם בכל דור את המנהיג [בחלק גדול מהדורות ה"צדיק" היה המנהיג היחידי ולא המלך] המתאים לדור, ולכל דור יש מנהיג שמתאים לו בדיוק, כשם שלכל דור יש צדיק המתאים לדרגתו ולצרכיו הרוחניים.